יעל אמסלם}בוחניק{ נ' שירביט חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין נזקי גוף, שלטענת התובעת נגרמו לה בתאונת דרכים שאירעה ביום 14/11/06.

התובעת ילידת שנת 1961, נשואה ואם לשלושה ילדים, עובדת כגננת. תאונת הדרכים אירעה בנסיבות בהן הרכב הפוגע (משאית), התנגש במכוניתה.

הנתבעת, שהינה מבטחת הרכב הפוגע, מודה בחבותה לפיצוי התובעת והמחלוקת בין הצדדים הינה לגבי גובה הנזק אשר נגרם לתובעת. התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

הנכות הרפואית

לבדיקתה של התובעת מונו שני מומחים רפואיים: האחד - בתחום האורתופדיה והשני - בתחום הריאומטולוגיה.

פרופ' יזהר פלומן, האורתופד, כותב בחוות דעתו מיום 1.5.09, כי בבדיקת עמ"ש צווארי קיימת הגבלה פחות מקלה בטווח התנועה וקבע בגינה נכות בשיעור 5%. בעמ"ש מותני קיימת הגבלה קלה בטווח התנועה וקבע בגינה נכות בשיעור 10%. יחד עם זאת, מצא המומחה, כי הואיל שגם לפני התאונה סבלה התובעת מתלונות על כאבים בצוואר ובגב, הוא מייחס רק 1% מהנכות שקבע, לתאונה נשוא התביעה.

פרופ' אברהם וינברגר, הריאומטולוג, קבע בחוות דעתו מיום 2.8.09, כי התובעת סובלת ממחלת הפיברומיאלגיה, אך זו לא נגרמה בתאונה ואף לא הוחמרה בעקבותיה.

להלן, בתמצית, טענות התובעת לעניין הנכות הרפואית:

התובעת חולקת על קביעתו של פרופ' וינברגר כי מחלת הפיברומיאלגיה לא נגרמה עקב התאונה ואף לא הוחמרה בעקבותיה וטוענת שמחלה זו אובחנה אצלה בעקבות התאונה נשוא התובענה. טענה זו נטענה בלשון כללית, ללא נימוק ממשי. התובעת לא ביקשה לחקור את המומחה בתחום הראומטולוגיה ולא שלחה לו שאלות הבהרה. בהמשך סיכומיה לא טענה התובעת דבר ולמעשה לא הזכירה את הנכות בתחום זה, לא ביקשה קביעת נכות בתחום וגם הפיצויים לא נדרשו בהקשר למחלת הפיברומיאלגיה. התובעת ויתרה על טענתה בתחום הראומטולוגי ולא ייפסקו לתובעת פיצויים בשל נכותה בתחום זה, אשר אינה קשורה כלל לתאונה.

התובעת מבקשת שלא לאמץ את קביעתו של פרופ' פלומן, המייחסת נכות בשיעור 1% לתאונה ומבקשת לקבוע כי לפחות מחצית מנכותה בתחום האורתופדי באה בעקבות התאונה (דהיינו כ-7%).

התובעת טוענת כי פרופ' פלומן ייחס את חלק הארי של הנכות שקבע למצב קודם לתאונה, וזאת אף על פי שאין תיעוד רפואי כי קיימת הגבלה בטווח התנועה בצוואר ובגב. עוד טוענת התובעת, כי קביעתו של פרופ' פלומן, אשר ייחס את הנכות למצב קודם, הינה שרירותית וזאת כיוון שבדק את התובעת לאחר התאונה. נטען שאף פרופ' פלומן הודה בכך שקביעתו שרירותית (עמ' 5, ש' 10-12 לפרוטוקול). כן טוענת התובעת, כי פרופ' פלומן הסכים כי רק בהימצא הגבלה בטווח התנועה, יש לקבוע נכות על פי תקנות המל"ל וזו צריכה להיות נקודת המוצא בענייננו.

מוסיפה התובעת וטוענת כי פרופ' פלומן סמך ידיו על הרישום בתיעוד הרפואי וכי לכן, יש להיצמד לכתוב ברשומה הרפואית. אין לשער ולהניח הנחות תיאורטיות בלתי מתועדות.

עוד טוענת התובעת, כי פרופ' פלומן הודה כי על פי תקנות הביטוח הלאומי, תיקבע נכות רק אם תימצא הגבלה קלינית בטווח התנועה של עמוד שדרה. דהיינו, לא די בכך שישנן תלונות ספורדיות על כאבים בצוואר או בגב. צריכה להיות מתועדת הגבלה קלינית בטווח התנועה (עמ' 3, ש' 4-8)

התובעת טוענת כי מעדותו של פרופ' פלומן עולות מספר מסקנות: הראשונה – שישנו רק רישום אחד משנת 94' שעניינו הגבלת תנועה בגב או בצוואר. השניה – בהעדר תיעוד על הגבלה, לא סבלה התובעת מהגבלה לפני התאונה ולכן, אין מקום לקבוע נכות בגין מצב קודם, גם אם יש תיעוד על כאבים בצוואר או בגב.

התובעת טוענת כי הכרעה בעניין שברפואה מסורה לביהמ"ש ולא למומחה.

התובעת טוענת כי לא הוכח שסבלה נובע ממגבלות בתנועות הצוואר והגב שקדמו לתאונה ולפיכך, מתבקש ביהמ"ש לקבוע כי לפחות מחצית מנכותה קשורה בקשר סיבתי לתאונה. כל קביעה אחרת תקפח את התובעת באופן בלתי הפיך.

להלן, בתמצית, טענות הנתבעת לעניין הנכות הרפואית:

הנתבעת טוענת כי פרופ' פלומן, האורתופד, ייחס אחוז בודד מהנכות שקבע לתובעת, כקשור לפגיעתה בתאונה וכי הוא מצא שלתובעת עבר רפואי עשיר.

הנתבעת טוענת כי התובעת נבדקה פעמים רבות עובר לתאונה בעקבות תלונותיה על כאבים בעמ"ש צווארי, ואף הופנתה לפיזיותרפיה ובדיקות הדמיה.